לעיתים נדירות אפשר להצביע בברור על רגע אחד או אירוע בודד שעתידים יהיו לשנות את הדרך בה אנו קוראים את ההיסטוריה באופן מובהק ועכבי.
כזה היה ערב אחד בעיצומו של חורף שנת 1984 כאשר בחור צעיר עם תואר בהצטיינות בהיסטוריה של האמנות מפרינסטון, וכמעט תואר שני בכלכלה מבית הספר לכלכלה של לונדון, בשם מייקל לואיס, הוזמן לארוחת ערב עם הוד מעלתה המלכה. ההזמנה הגיע אליו דרך דודן רחוק שנישא למשפחת אצולה גרמנית והבחור הצעיר שלא הורגל באירועים מן הדרג הזה, נאלץ לשכור עניבה שחורה ולעשות את דרכו ברכבת התחתית עד לארמון המלוכה. מהר מאוד התברר כי הערב הוא בעצם אירוע התרמה ענק שמשתתפים בו כשבע מאות בנקאי השקעות, שתיים מנשותיהם ומייקל הצעיר – שידע את כל זה כיון שיד הגורל הושיבה אותו בין שתי הנשים.
עד לסוף הערב אחת מנשות הבנקאים העבירה את מייקל ראיון עבודה מאולתר וכך הוא הוצנח ישירות אל חדר המסחר האגדי, באותם ימים, של ״סלמון בראדרס״. לימים הוא ינטוש בשאט נפש את התפקיד ויפרסם את חוויותיו בספר ״פוקר שקרנים״ שיהפוך לאבן דרך ביחסי הכוחות שבין בנקאי ההשקעות לבין קובעי המדיניות ואנשים מן השורה. ספרו הראשון של מייקל לואיס פיזר את מסך העשן הכבד שהפריד עד לאותם ימים בין תעשיית הפיננסים והנגזרים לבין כל מי שלא עסק בתחום, והיה לדבר הקרוב ביותר להסבר של המשבר החמור שפקד את השווקים בשנות השמונים. לואיס לא היסס להצביע על הסוחרים כעל אשמים במשבר בעודם נוטלים סיכונים על חשבון משלם המיסים ומטפחים תרבות כוחנית וולגרית המנותקת מן הנעשה מחוץ לחדרי המסחר. לואיס נזכר כי הוא חשב שהוא כותב יצירה תקופתית על אמריקה בשנות ה -80 שבבוא היום יקראו את התיאור שלו כמקרה חריג ויוצא דופן שבו ״אומה גדולה יצאה מדעתה הפיננסית״. אבל אז הוא מצא את עצמו מתאר את בועת ההייטק של סוף שנות התשעים, ואת קריסת מדינות ה PIGS באירופה, ולבסוף לאחר הפסקה קצרה שבה הוא עסק במודלים חדשניים בספורט הוא שוב נדרש לתאר ולהסביר את אחד המשברים הגדולים במאה העשרים – משבר משכנתאות הסאב -פריים שפרץ ב-2008. זהו בעצם תחקיר מעמיק על המנגנונים המורכבים שאפשרו את הזנחת הסיכונים הנוראית. הכשלים הפסיכולוגיים והמבניים שעודדו את יצירת הבועה והטעינו את פצצת המשבר במיליארדי דולרים פיקטיביים.
הספר יצא כעת במהדורה חדשה לרגל יציאת הסרט התואם לקולנוע, סרט שאף זכה באוסקר על התסריט המעובד הטוב ביותר. כדי ללכד את אינסוף הדמויות שפעלו מאחורי הקלעים של המשבר ולתת לעלילה פן רומנטי -אמריקאי, לואיס מתמקד דווקא באותם האנשים הבודדים שחזו את המשבר והימרו עליו בגדול, הימור חמוץ מתוק כיון שמימוש נבואתם הקנה להם עושר אגדי ובד בבד הפך מיליוני אמריקאים לחסרי בית ועבודה. במידה מסוימת מייקל לואיס נותר להיות אותו צעיר בטוח בעצמו המביט על השווקים הכלכליים בעיני היסטוריון אומנות ומצליח לגעת בכתיבתו באדם הפשוט ובו בזמן להעביר ביקורת נוקבת ואמתית על תעשייה שלמה, תעשייה שנאלצת לשנות את פניה לא מעט בזכות היכולת שלנו להבין את תחלואיה בעזרת עינו הפקוחה של לואיס. כותבים מצליחים כמו מלקלום גדלויל ודן אריאלי רואים בלואיס דמות לחיקוי והערצה, והספר הזה מוכיח שוב מדוע.
קריאה נעימה!
