שנה עברית חדשה בפתח וכולנו מאחלים למכרינו ואהובינו שתהיה זו שנת שלום, בריאות, סובלנות, אהבת הזולת ועוד. לאיחולים הסטנדרטים אפשר להוסיף עוד ברכה: 'שתהיה זו שנה של צרכנות נבונה, מושכלת ומאוזנת'. נשמע בנאלי? נכון. זוהי ברכה משונה ואפילו ישירה מדי, אך אין ספק שהיא קולעת. בעונת החגים, רצוי שנאחל לעצמנו שלא נכרה בור עמוק מדי לחשבון העובר ושב שלנו, כדי שלא נצטרך לעמול במשך כל השנה החדשה על מילויו וסגירתו.
בשנים האחרונות אווירת החגים איננה מאופיינת בשופר ורימון, בגדי לבן ורוח של סתיו בלבד. כל שנה חדשה מתחילה גם בבולמוס צריכה משוחרר כל רסן, המתעצם משנה לשנה וסוחף אחריו אותנו, הצרכנים, לסחרור קניות בלתי נשלט. רשתות השיווק, המפרסמים והקניונים מפתים אותנו לקנות יותר, הרבה יותר ממה שתכננו – מכוונים אותנו למדפים ולמבצעים שהקשר ביניהם לבין ארוחת החג מקרי לגמרי (מחשבים, רהיטים ועוד). נדמה שכולם רוכבים על גל הפזרנות המזגג את מבטנו, והופכים את פסטיבל הקניות שלפני החגים לנורמה הכרחית.
ריח החג מתערבב בריחן של החנויות
"ריח החג" משלב ריח של מודעות ענק, מבצעים ומתנות – כי שנה חדשה מחייבת אותנו לחדש ולהתחדש ולרכוש כל מותג. "ריח החג" מודגש באמצעי התקשורת באמצעות תמונות של תורים ארוכים ואנשים עם עגלות קניות עמוסות למכביר. אבל מה יש בתוך העגלות העמוסות לעייפה? כמה מהמוצרים שבהן אכן דרושים לנו? בכמה מהם באמת נשתמש? על כך לא נשמע בכתבות הצרכנות.
זה מתחיל בתחושה המוכרת והמודחקת ש"אם כבר – אז כבר". זה הזמן לצבוע את הבית, להחליף ריהוט, לרכוש את הבגדים שבחלונות הראווה ולקנות מתנות לכל הדודים – זה במבצע, אז לא חבל להשאיר בחנות?
אנו נכנעים לשיווק האגרסיבי, מרשים לעצמנו צרכנות בלי חשבון, מגהצים כרטיס על סכומי ענק המסתכמים לעתים בעשרות אלפי שקלים וטומנים את הראש בחול. אכן, אין צורך לעשות כתבת המשך לכותרת 'אחרי החגים', כי הסוף ידוע מראש: אצל משפחות רבות בישראל 'אחרי החגים' מתחיל מתחת לקו האפס בחשבון הבנק.
"אחרי החגים" זה כמעט שנה שלימה
צריך לזכור, אנחנו אחרי החופש הגדול, תקופה שבה ממילא היד נעה פעמים רבות יותר לכיוון הארנק, ותחילת שנת הלימודים מעמיסה גם היא הוצאות לא מעטות של רישום לגנים ולבתי הספר ורכישת ציוד לימודים. בקרוב נפתחות ההרשמות לחוגים של הילדים, והרי לא נמנע אותם מהם רק בשל מחסור כיס? ומי בכלל זוכר את הקניות שעשינו לראש השנה כשסוכות בפתח? ושוב יש למלא עגלות ולהעסיק את הילדים. מילא, נתמודד עם זה 'אחרי החגים', יש המון זמן (לפחות עד חנוכה או פסח) כדי להצטמצם ולאזן את חשבון הבנק.
אז זהו, שלא. כאנשים בוגרים עלינו לגלות אחריות – אחריות לקניות נכונות, להחלטות נבונות, ולהתנהלות זהירה. במילים אחרות – שליטה בגורלנו הכלכלי.
ב'פעמונים' אנו מציעים לפתוח שנה חדשה זו, אחרת – בחיסכון ובקנייה מושכלת ונבונה שתשאיר אותנו עם כוחות כלכליים גם אחרי החגים. במקום לקמץ בהוצאות כל השנה כדי להדביק את הפער בחשבון – בואו פשוט נתחיל זאת לפני: נקנה רק מה שצריך, נארח בלבביות מבלי לנסות להרשים ונשקיע בקשר בלתי אמצעי עם אורחינו ובני משפחתנו, במקום להשקיע במתנות שאין בהן צורך.
