סקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת חיפה העלה כי משפחה ישראלית מייצרת פי 2.6 פסולת מאשר משפחה בהולנד, פי 4.6 ממשפחה בשווייץ ופי 6 יותר ממשפחה בדרום קוריאה. אבל מהיכן הכמויות הגדולות של הזבל? התשובה היא כי אנו קונים הרבה יותר מהנדרש וביחס ישיר גם זורקים הרבה יותר. מחקרים מראים שכמות המזון הגדולה באשפה הישראלית היא אינדיקטור למצב כלכלי – "ככל שאנחנו עשירים יותר, אנחנו זורקים יותר". האמנם? האם הישראלים הם עשירים יותר? ומה גורם לישראלים לקנות ולצרוך יותר מדי.
חלק גדול מהישראלים נתפסים כ"לארג'ים", ככאלו שידם רחבה, גם אם אין להם. רצונם להיתפס על ידי הסביבה כבעלי יכולת ובכך לשפר לכאורה את מעמדם החברתי, מעביר אותם על דעתם. הישראלים הם מוטי מבצעים, ומבצעים יש כפי שידוע לכולם כל הזמן, כאשר לכמות ולתדירות המבצעים בישראל אין אח ורע בעולם המערבי. אנחנו אלופי העולם גם בשדה זה. התוצאה: ישראלים רבים מתנפלים על כל מבצע כמוצאי שלל רב וקונים הרבה יותר מכפי שהם צריכים.
הצרכנים הישראלים אינם מחושבים והם פועלים לפי רגש ואמוציות ומסתמכים פחות על השכל הישר. הקמעונאים, אשר מודעים היטב למאפיין התנהגותי זה, יוצרים בחנויות חוויית קנייה המשלבת צבעים, ריחות, תאורה וסידורי סחורה שמושכים את העין הפותחים את כיסם של הצרכנים יותר ממה שהם צריכים בפועל.
אל תעמיסו, הסופר לא יברח
העובדה שהישראלים אינם מחושבים מתבטאת בעוד כמה נקודות. ראשית, רוב הצרכנים אינם באים לחנויות עם רשימת קניות מוכנה מראש. התוצאה המיידית היא רכישה של כמויות הגדולות בהרבה מהנדרש, הכוללת גם לא מעט מוצרים שאין בהם צורך.
שנית, לחלק גדול מהצרכנים אין ידע בסיסי בניהול מלאי. חוסר ידע זה מתבטא בשיקול דעת לוקה באשר לרכישה של הכמות הנכונה המתאימה לצריכה לזמן נתון.
שלישית, הצרכנים מרכזים את קניותיהם ומעמיסים מדי קנייה עגלות מלאות וגדושות כאילו אין מחר וממלאים את המזווה ואת המקררים בכמויות מופרזות ומיותרות. הרגל זה גורם לבזבוז ולכך שתוקפם של מוצרים רבים פג לפני שהספקנו להשתמש בהם – ולזריקתם לאשפה.
רביעית, חלק גדול מהמשפחות מבשלות יותר מדי. כמובן שהלב הרחמני של האם היהודייה לא יתיר שיהיה חסר דבר. התוצאה היא עודפים גדולים בסירים וגם בצלחות, מה שמוביל להשלכת מזון לאשפה.
מרוויחים מעט, מבזבזים הרבה
מחקרים לא מעטים וגם תכניות ריאליטי הביאו לתובנה שתרבות הצריכה של משק הבית הישראלי לוקה בחסר גדול. עובדה זו, בשילוב עם השכר הנמוך ורמת המחירים הגבוהה, יוצרת מיידית משוואה המרעה מהותית את מצבם של משקי בית רבים.
לרוב השכירים אין שליטה על גובה השכר שהם מקבלים. הם גם לא יכולים להשפיע על רמת המחירים הגבוהה בחנויות. מצופה מהם לנהל בתבונה ובשיקול דעת את רמת ההוצאות שלהם הנמצאת לכאורה בשליטתם המלאה. כמויות הזבל העצומות מראות שרמת הניהול של רוב משקי הבית, ביחוד של אלה שאין להם, טעונה שינוי מהותי.
חז"ל אמרו מזמן "טול קורה מבין עיניך". לשון אחר: יש להכין רשימות קנייה מראש ולרכוש רק את מה שרשום. לא להתפתות למבצעים ולא לרכוש כמויות גדולות ואריזות ענק הזולות יותר לכאורה. לא להתפתות למוצרים במבצע שלא נמנים עם סל התצרוכת הרגיל. לא לקנות סתם במחיר "מיוחד" בקופה. להגדיל את תדירות הקניות ולא לקנות בכמויות. לבשל פחות ולעשות חשבון ושיקול דעת מה צריך ועל מה אפשר לוותר. כל אלו לא רק שלא יורידו את רמת החיים של רוב משקי הבית, אלא להפך, הם יעלו אותה.
ד"ר ישראל בוקסר הוא מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה ומלווה משפחות בפעמונים.
