בבוקר יום קיץ לוהט נאלץ גיבור ספרו של מרק טווין, תום סוייר, לצבוע את הגדר שמסביב לביתה של דודה פולי הקפדנית. אבל תום לא מאבד עשתונות ומוצא במהרה פתרון יצירתי, הוא ממתין עד שראשון החברים מגיע ללעוג לו על העבודה הקשה ואז מפטיר כלאחר יד שצביעת גדרות איננה עניין של מה בכך, וכי איזה ילד בגילו זוכה בכבוד כזה? לפתע כל הלעג מתפוגג והחבר מבקש להתנסות בעצמו במלאכת הצביעה והוא אפילו מוכן לוותר על התפוח שלו למען תום. במהרה תום מתחיל לצבור נכסים בדמות חולדה מתה קשורה בחוט [כדי שיהיה קל יותר לסובב אותה מעל הראש], שברי זכוכית צבעוניים, חתלתול שתום עין ועוד אוצרות רבים שמשלמים לו ילדי השכונה על הכבוד הגדול של צביעת נתח מהגדר של דודה פולי תחת שמש קופחת. עד סוף היום הגדר מכוסה בשלוש שכבות צבע ותום מגלה כי ״עבודה היא כל מה שאדם נאלץ לעשות, ומשחק הוא כל מה שאיננו חובה״. בקטע קצר זה הקדים מארק טווין את זמנו במאה שנה עם רעיון שישנה את פני המהפכה התעשייתית ולימים יקרא ״מוטיבציה פנימית״.
בשנת 1973 מרצה צעיר ומבטיח בשם אדוארד דסי נזרק מהמחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת רוצ׳סטר ומצא מפלט במשרה מלאה במחלקה לפסיכולוגיה. החוקר הצעיר קרא תיגר על מודל העבודה המודרני, הוא טען כי תגמולים אינם משפרים את ביצועי העובדים ואפילו פוגעים בהם, וכי על החברה המודרנית לאפשר לעובדים אוטונומיה ומשמעות על מנת לשגשג.
מה שנתפס ככפירה במחלקה למנהל עסקים התקבל בהבנה במחלקה לפסיכולוגיה. במשך שנים היה מקובל לחשוב כי לאדם שתי מוטיבציות אפשריות, דחף ביולוגי אבולציוני או חיזוקים ותגמולים חיצוניים. מה שדסי גילה הוא כי למשל ילדים אשר קיבלו פרס על ציוריהם מתחילים להתייחס אל ציור כאל עבודה ואינם נהנים ממנו, בזמן שילדים שלא קיבלו תגמולים מפתחים חיבה לציור ומתייחסים אליו כאל משחק.
ממצאים אלה שוחזרו פעם אחר פעם במגוון אוכלוסיות, מטלות ותגמולים, והובילו להבחנה בין ״מוטיבציה חיצונית״ שהיא עיסוק בכל דבר על מנת להשיג תגמול חיצוני כמו שכר, משוב חיובי או להימנע מנזיפה, לבין ״מוטיבציה פנימית״ שהיא עיסוק בדבר בגלל ההנאה או הסיפוק שבו. הבדל זה כמוהו כהבדל בין עבודה לבין משחק כפי שגילו על בשרם חבריו של תום סוייר.
עבודתו של דסי יחד עם עמיתיו שינתה את התפיסה התאגידית של המאה העשרים ואחת. גוגל המאפשרת לעובדיה חופש פעולה בחמישית מזמנם, או 3M המעודדת את עובדיה להקים צוותים עצמאיים בתוך החברה, הן רק דוגמאות פעוטות למהפכה בתפיסת המוטיבציה שקורית מול עניינו ממש. אולם להבנה כי אדם מאושר כאשר הוא פועל ממניעים פנימיים השלכות הרות גורל גם על חיינו הפרטיים, כהורים עלינו לתמוך באוטונומיה של הילדים ולא להרעיף עליהם פרסים וחיזוקים, כאנשי מקצוע עלינו לבחור את התחומים אליהם מובילה הסקרנות הטבעית שלנו ושיש בהם האתגר והסיפוק שבצמיחה תמידית. בפעמונים אנו מקפידים לדבר במונחים של ״ליווי״, שהרי רק האדם עצמו יכול לחלץ את עצמו מן הבוץ, והתפקיד של המלווה הוא לעורר ולטפח את המוטיבציה הפנימית הזו. הספר הזה מעשי מאין כמוהו ומלא בתובנות שללא ספק יעשירו הן את חייכם האישיים והן את תפקידכם כמתנדבים בעלי יכולת לשנות חיים.
קריאה נעימה
