ביום שבו התכנסו מאות משתתפים לוועידת פעמונים הרביעית תחת הכותרת "על כלכלה ותקווה", הפך מושב השולחנות העגולים לאירוע שיא ששם את חיי היומיום הכלכליים של משפחות בישראל במרכז. עשרה שולחנות, עשרה נושאים, ומאות לבבות פתוחים שדיברו בגובה העיניים על אתגרים, התמודדויות ורעיונות לפתרון. הכתבה הבאה מביאה תמצית מהלב של כל שולחן.
לוחמים בחזית הכלכלית: מילואים זה לא רק גיוס – זה גם גיוס כלכלי
שולחן 1 נפתח בשיתוף אישי. משתתפת סיפרה על בן זוגה, איש מילואים שגויס לשבועות ארוכים, והיא נותרה עם הילדים, עבודה חלקית ותחושת ריחוק כלכלי מהמציאות. "לא רק שהוא הלך למילואים, גם הביטחון הכלכלי הלך איתו", אמרה. סביב השולחן התגבש שיח כן על הפער בין ההוקרה הציבורית לבין הסיוע המעשי. המשתתפים ציינו לטובה יוזמות ממשלתיות חדשות, אך הצביעו על הצורך במערך מתואם, נגיש ובגובה העיניים. הסיפור חזר ונשמע: חוזרים מהחזית לקריסה כלכלית שקטה. כולם הסכימו – לוחם שמגן על המדינה לא צריך להילחם גם על הארנק.
מפתחות ההצלחה לחינוך פיננסי: איך עושים את זה נכון?
בשולחן 2 עסקו בהתנהלות הכלכלית של ילדים ובני נוער, והתקיימו שני מפגשים: פרונטלי ובזום. מהר מאוד הפוקוס בשיח, עבר להורים. "אנחנו מפצים בקניות על הזמן שאין לנו איתם", אמרה אם לשלושה. שיח ער נרשם סביב שאלת האחריות: האם הבית, בית הספר או הסביבה הם שצריכים להנחיל ערכים כלכליים? הרוב הסכימו שצריך שיתוף פעולה מערכתי. עלו הצעות יצירתיות: שילוב קמפיינים, למידה חווייתית, ושיח פתוח בבית. "חינוך פיננסי זה לא לדבר על כסף, זה לדבר על בחירה", סיכם אחד המשתתפים.
מצמיחים את דור העתיד: האתגרים הכלכליים של צעירים וצעירות
שולחן 3 התמקד בצעירים בגילאי 18–35, והתקיימו שני מפגשים: פרונטלי ובזום. מיד בתחילת השיח, התברר כי התקופה שלאחר השחרור מצה"ל היא אחת התקופות המבלבלות והרגישות ביותר כלכלית. "יש לנו רצון, יש לנו רעב, אבל אין לנו מושג איפה מתחילים", אמר אחד החיילים המשוחררים. נוצרה אווירה של אחווה סביב הקושי המשותף: דיור יקר, שכר נמוך, אפס ידע בניהול תקציב. לצד התסכול, עלתה גם אופטימיות. משתתפים חלקו יוזמות אישיות, הדגישו את חשיבות ההכוונה, והביעו תקווה שארגון כמו פעמונים יוכל להיות עבורם מגדלור. "אם תתנו לנו כלים במקום הרצאות – נרים את זה לבד", אמרה סטודנטית מירושלים.
מפצחים את קוד הקניות: כלכלה התנהגותית לשליטה בתקציב
בין רגש לתקציב: איך קונים נכון?
בשולחן 4, שעסק בכלכלה התנהגותית, המשתתפים שיתפו בהרגלים יומיומיים שמובילים להוצאות מיותרות. גם כאן, היו שני מפגשים: פרונטלי ובזום. "אני נכנסת לסופר בשביל חלב ויוצאת עם 200 שקל בקניות", אמרה משתתפת וצחוק הקלה על המתח. בהמשך עלו רעיונות מעשיים: עבודה עם רשימות, שימוש בכלי השוואה, זיהוי טריגרים כמו רעב או עייפות. המשתתפים התנסו במודל "הדומימלי" שמבוסס על תקציב של משפחות דומות, והודו שהוא נותן תחושת קרקע. המסקנה: כשהצרכנות נובעת מרגש, הכלים חייבים להיות רגשיים לא פחות.
חובות: מדברים על זה, יוצאים מזה
שולחן 5 עסק בנושא חובות, והיה מהשולחנות האינטנסיביים ביותר. היו שני מפגשים: פרונטלי ובזום. הסיפורים היו קשים. אמא חד הורית סיפרה איך איבדה שליטה כשההלוואות החלו להיערם. מנחה השולחן הציג כלל ברזל: אם החוב הוא מעל 150% מההכנסה השנתית – חייבים ייעוץ מקצועי. המשתתפים הודו שקשה להודות שיש בעיה, שהבושה משתלטת. אבל גם כאן, התקווה לא נעדרה. הסיפורים על אנשים שהצליחו לצאת ממעגל החוב שימשו השראה. "ברגע שיש תוכנית מסודרת, יורדת אבן מהלב", סיכם אחד המשתתפים.
חוזרים הביתה: על שיקום כלכלי של משפחות מהדרום ומהצפון
שולחן 6 עסק במשפחות שפונו מהצפון והדרום. היה בו שיח טעון, אך מחובר למציאות. "לא חזרנו הביתה כי אין לאן לחזור כלכלית", סיפר בעל עסק מהצפון. אחרים שיתפו בתחושת התלישות, במורכבות התעסוקתית ובשאלת הזהות. השולחן הניב רעיונות מעשיים: קבוצות וואטסאפ לתמיכה, סדנאות ליווי קצרות, והנגשת זכויות. הדגש היה על ליווי שמבין את הרגע. "אל תדברו איתי על פנסיה כשאני לא יודע איך אשלם שכירות מחר", אמר משתתף. כולם הסכימו שתקווה כלכלית יכולה להיות גם עוגן רגשי.
משבר, קהילה וכלכלה: חוסן כלכלי כחלק מחוסן בקהילה
שולחן 7 חיבר בין קהילה לבין כלכלה. המשתתפים הציגו את מודל "פעמונים בקהילה" שמבוסס על מתנדבים מקומיים, רכזים ומעטפת של שותפים. "כשהמלווה הוא מהשכונה שלך, אתה מקשיב אחרת", נאמר. עלו גם אתגרים: איך שומרים על צנעת הפרט? איך משמרים מתנדבים לאורך זמן? אבל התחושה הייתה של עשייה אמיתית. הרעיון של קהילה כמכפיל כוח כלכלי התקבל בהתלהבות. "בסוף, מי שמרים אותך זה מי שמכיר אותך בשמך."
עו"סים כסוכני שינוי, בדרך לחוסן כלכלי
שולחן 8 היה מפגש מרתק בין עולמות הרווחה והכלכלה. עובדים סוציאליים סיפרו על העומס, חוסר הידע והרתיעה מהתמודדות עם כסף. "לא לימדו אותנו שזה חלק מהשיקום", הודתה אחת המשתתפות. הועלו הצעות להכשרות ייעודיות, שילוב תכנים כלכליים בתארים אקדמיים ויצירת שפה משותפת עם גופים מקצועיים. הייתה הסכמה רחבה: אי אפשר להפריד בין חוסן רגשי לחוסן כלכלי. "כסף הוא לא רק משאב – הוא ביטוי ליכולת, לבחירה ולחיים."
️ משמרים יציבות כלכלית בגיל 60+
שולחן 9 כלל שני מפגשים: פרונטלי ובזום. עלו בו קולות שונים של בני 60+: מה החשש מתלות בילדים, דרך השאלה האם להמשיך לעבוד, ועד ניהול ההכנסה הפנסיונית. אחת המשתתפות אמרה: "נתתי לילדים כל החיים, אבל עכשיו אני רוצה גם לחיות." נוצר שיח מרגש על עצמאות, כבוד והיכולת לשים גבול כלכלי בריא. המשתתפים יצאו עם כלים מעשיים, וגם עם הבנה – שלהיות מבוגר זה גם לדעת לבקש עזרה, לא רק לתת.
AI בליווי כלכלי: כלי עזר או תחליף?
שולחן 10 עסק בעתיד. גם כאן, היו שני מפגשים: פרונטלי ובזום. המשתתפים בחנו איך כלים מבוססי בינה מלאכותית יכולים לתמוך בליווי כלכלי. דובר על שיקוף נתונים, המלצות, ניתוח הרגלי צריכה. חלק מהמשתתפים הסתייגו מהניכור האפשרי, אחרים ראו בזה הזדמנות. הוסכם שה-AI לא יחליף את המלווה, אלא יחזק אותו. "זה כמו GPS ללווי כלכלי – אתה עדיין צריך נהג טוב."
ועידת פעמונים 2025 הציבה במרכז את הפנים של המשבר והתקווה. בין אם זה צעיר בלי מפת דרכים, אם חד הורית שנלחמת בחוב, או גמלאי שמבקש להמשיך לחיות בכבוד – בכל שולחן נרקמה תחושת שליחות, שייכות ותקווה.
כי כלכלה, בסופו של דבר, היא לא רק מספרים. היא אנושית, יומיומית, והיא מתחילה בשיחה נכונה, בזמן הנכון. בדיוק כפי שקרה כאן.
