"היום יש לי מחברת מסודרת", אומר אבי (65) מטבריה. אבי וציפורה אשתו חשבו שבגיל הפנסיה הם יוכלו לנוח ממחשבות על העדרו של הכסף, להתבשם בילדים ובנכדים ולמצוא זמן לתחביבים. הם חשבו שאחרי שציפורה סיימה את שנות עבודתה המרובות כעוזרת גננת ולאחר שאבי כבר לא נמצא מאחורי ההגה כנהג של אוטובוס תיירים הם יוכלו סוף-סוף לנוח. פשוט לנוח.
אלא שעזרה לילדים, במיוחד לבת הסטודנטית וחוסר תכנון כלכלי מדוקדק הביאו אותם למינוס של 24,000 שקל, דווקא בתקופה שהם לא עובדים ולא יכולים להגדיל את הכנסותיהם.
"נקלענו למצבים כספיים קשים", מתאר אבי "הבת למדה והיינו צריכים לעזור לה, וזה הכניס אותנו קצת – איך לומר ל'ברוך'. פתאום מצאנו את עצמנו במינוס גדול ולא מתוכנן ונבהלנו. חיפשנו איך אפשר לצאת מזה".
גלישה באינטרנט הביאה אותם גם לאתר של "פעמונים" והם הבינו שכאן יוכלו לקבל עצות חינם ששוות זהב. "קבענו יום והם הגיעו אלינו וישבנו, זה היה לפני שנה בערך", אומר אבי. המפגש הראשון הוביל למפגשים נוספים ולתהליך ליווי שיצר שינוי אמתי במשפחה.
כיום, שנה אחרי, המינוס המשפחתי עומד על 4,000 שקל בלבד.
המחברת המסודרת הייתה השלב הראשון בתהליך ההבראה של המשפחה. כשהמספרים ברורים וניצבים במלוא משמעותם מול העיניים, קל לאתר מקומות שאפשר וצריך לקצץ בהם.
"היום אנחנו עושים רשימות כל חודש של הכסף שנכנס והכסף שיוצא", מספר אבי "נגיד שאנחנו קונים בסופר בוויזה – אני מקציב לעצמי בקנייה סכום מסוים ולא עובר אותו".
החלק הראשון כלל – מה לעשות – קיצוצים. "בגדים לא קנינו בכלל", מתאר אבי "הסתדרנו עם מה שיש לנו. הכול יקר היום. אני צריך למשל נעלי ספורט להליכה ולא מצליח להכניס את זה בתקציב. גם באוכל קיצצנו. למשל לא אכלנו כל יום בשר ולא קנינו אוכל יקר".
"יש לנו מכונית ואנחנו לא יכולים לוותר עליה כי אני נכה", מוסיף אבי "אבל אנחנו מצמצמים את הנסיעות בה לנסיעות דחופות בלבד".
נוסף על הקיצוצים הכאובים, בני הזוג גילו שיכולים להיות צמצומים שנובעים ממחשבה בלבד ולא מצריכים ירידה ברמת החיים."התחלנו לעשות סקר איפה קונים יותר בזול. היום אנחנו ברמת ידע כזאת שכל מוצר שיגידו לנו, אנחנו נדע איזה סניף של איזה רשת נותן אותו יותר בזול. היום אנחנו מפצלים קנייה בין כמה מקומות. אנחנו פנסיונרים, יש לנו זמן, ואנחנו מנווטים לפי המחירים הזולים".
אחד השינויים הבולטים הוא ההתנהלות של כל המשפחה המורחבת סביב הנושא הכספי. לבני הזוג שלושה ילדים. הקטנה בת 30 שגרה בתל אביב, מסיימת את התואר השני ביחסים בינלאומיים ועומדת לעשות דוקטורט בדיפלומטיה. בת נוספת בת 33 נשואה+3 שמתגוררת בטבריה ובן גדול בן 35 שחזר בתשובה, נשוי עם תאומות שמתגורר בביתר עילית.
מה עושים עם הנכדים שמגיעים לביקור ורוצים ממתקים ומתנות? עם ארוחות משותפות מרובות משתתפים שבהם מצפים שהסבא והסבתא יכינו הכול? ועם הוצאות הנסיעות שנועדו לגשר על המרחקים?
תמונת המצב לפני "פעמונים" הייתה שכל ביקור של הנכדים אצל הסבתא והסבא אסייג גרר הליכה משותפת לסופר, ושם התחילו הוצאות לא מבוקרות. "ילד לא מבחין בין יקר ללא יקר", מתאר אבי "הוא זורק את הכול לעגלה ואחר כך מגיע:'סבא תשלם'. אחרי שפעמונים נכנסו לתמונה הבנו שלא כדאי לקחת אותם לסופר איתנו. אנחנו מכינים רשימה מראש של דברים שהם רוצים ואוהבים והולכים לקנות לבד אחרי שעשינו סקר שוק. יוצא שכולם מרוצים. הם מרוצים כי הם מקבלים בסופו של דבר דברים טובים, ואנחנו מרוצים כי אנחנו מסוגלים להעניק להם בלי להיגרר להוצאות מיותרות"
ארוחות הערב המשותפות עם הבת בטבריה גם עברו שינוי. "הבת שלנו הבינה מה שקורה והיא התחילה לארח אותנו", אומר אבי "אנחנו מחזיקים לה את הילדים במשך השבוע כי היא ובעלה עובדים ואז בשישי שבת היא מפנקת אותנו".
נושא הנסיעות הוא עדיין נושא שלא נפתר עד תומו. הנסיעות לביתר עילית קשות לבני הזוג כלכלית ופיזית, כך שהבן מגיע יותר מבעבר אבל עדיין בני הזוג מקווים להיות מסוגלים להגביר את המפגשים. "כיום – עם הרבה עבודה – התקציב החודשי שלנו מאוזן", אומר אבי "אנחנו עדיין במינוס של 4,000 שקל, אבל מצליחים להקטין אותו מדי חודש.
